<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער שני קניית השטר מתוך שער י"ג</h1>
<h2>דף פה:</h2>
ואתה מוצא קניות הללו על ד' דרכים השנים מהם בקנין בשטר לבדו בלא נתינת דבר אחר והשנים מהם א"א שיקנה בשטר לבדו אלא עם דבר אחר. הדרך הא' שהשטר קונה לבדו כגון שפי' לוקח למוכר וא"ל בתחלה אי בעינא בכספא אקני אי בעינא בשטרא אקני כדג' [שם כ"ו ע"א] אי פריש פריש כי הא דרב אידי בר אבין כי הוה זבין ארעא א' אי בעינא בכספא אקני אי בעינא בשטרא אקני. הדרך הב' שהשטר קונה לבדו כגון שמכר שדהו מפני רעתה וכתב לו את השטר קנה מיד בנתינת השטר לבדו ואע"פ שלא נתן לו את הדמים והוו להו אותן דמים כאלו הן עליו בחוב. או כגון שנתן לו במתנה כדגר' [שם כ"ו ע"א] בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי נתונה לך במתנה הרי זו מכורה ונתונה ואסקינן במוכר שדהו מפני רעתה ואמר רב אשי במתנה בקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר כדי ליפות את כחו. אלו ב' הדרכים שהשטר קונה לבדו.
ושני דרכים האחרים שאין השטר קונה לבדו. הדרך הא' אינו קונה בלא נתינת כסף כגון שמוכר שדהו ולא מפני רעתה א"נ לא פירש בתחלה ולא אמר אי בעינא בכספא איקני אי בעינא בשטרא איקני לא קנה בשטר לבדו עד שיתן דמים כדגר' [שם] אמר שמואל לא שנו שהשטר קונה לבדו אלא בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים. הדרך השני שאין השטר קונה לבדו כגון ראובן שהיה לו חוב על שמעון בשטר רצה ראובן למכור אותו שטר חוב ללוי או רצה לנותנו ללוי במתנה לא קנה אותו שטר עד שיכתוב לו ראובן שטר מכר על אותו שטר וימסור לו אותו שטר מכר וגם ימסור לו אותו שטר חוב ממש כדג' [ב"ב ע"ו ע"א] אותיות נקנות במסירה דברי רבי מאיר וחכ"א בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור והלכה כחכמים. ואם יש לך להקשות הא דגרסי' [שם ק"ע ע"ב] רבי סבר לה כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי יכילנא לשנויי לך דהאי מימרא דרבי אלעזר לא משכחת לה אלא בגיטי נשים אבל שאר שטרות לא. והכי גרסינן [שם ע"ז ע"א] אמר אמימר הלכתא אין אותיות נקנות במסירה א"ל רב אשי לאמימר גמר' או סברא א"ל גמרא רב אשי אמר אפילו תימא סברא הוו מילי ומילי במילי לא מקניין ואף על פי שאתה מוצא בספרים ונראה לך מהם שאותיות נקנות במסירה (ו)אין אתה סומך עליהם משום האי מימרא דאמימר ורב אשי דהוו בתראי.
וצריכא לפרושי האיך יכתוב גוף השטר בקניות הללו. לענין עבדים וקרקעות אין צריך למכתב אלא שדה פלוני מכורה לך שדה פלוני נתונה לך וכדגר' [קידושין כ"ו ע"א] שדי מכורה לך שדי נתונה לך ה"ז מכורה ונתונה. ואי קשיא הא דאמר רב מרי בריה דבת שמואל משמי' דאביי [ב"ב ס"א ע"ב] האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למיכתב ליה לא שיירית בזבינא אלין קדמי כלום. לא אמר אלא לענין שיור שלא יהיה מוכר יכול לומר כך וכך שיירתי אבל לענין מכר מכירתו מכירה כדג' [שם] כמאן אזלא האי שמעת' כרב נחמן דא"ר נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחברו בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו ואסיקנא עלה מהו דתימא כולי' זבין לי' [קמ"ל] מדה"ל למיכתב לא שיירי בזביני אלין כלום ולא כתב לי' ש"מ שיורי שייר. אבל מי שמוכר שטר חוב לחברו או שנותנו לו במתנה צריך למיכתב לי' כדגר' [ב"ב ע"ו ע"ב] אמר רב ספרא האי מאן דמזבין שטרא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודיה ואמר רב אשי אמרת לשמעת' קמיה דרב כהנא ואי לא כתב ליה הכי לא קני וכי לצור ע"פ צלוחיתו הוא צריך וא"ל אין לצור ולצור והאי מימרא דרב ספרא הויא חיזוק לדברי חכמים דאמרי עד שיכתוב וימסור. ואימת אמרינן דקני ליה לוי להאי שטרא מראובן ואע"פ שכתב ומסר לו היכא שלא מחל ראובן או יורשו של ראובן לשמעון אחר מכירתו או נתינתו ללוי אבל אם מחל ראובן או יורשו של ראובן לשמעון אע"פ שקדמה קנייתו של לוי למחילה זו לא קנה לוי אותו שטר חוב כדגר' [ב"ק פ"ט ע"א] המוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל ועוד גרסינן [כתובות פ"ה ע"ב] קריבתיה דרב נחמן זבינת' לכתובתה בטובת הנאה אגרשה ושכיבה אתו יורשים וקתבעי לברתה אמר להו רב נחמן ליכא דנסבה עצה להא דתחול לכתובתה לגבי אבוה ותהדר ותירת' מיניה שמעה ואזלא ואחילתה אר"נ עשינו עצמנו כעורכי הדיינים מעקרא סבר ומבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני.
אבל אתה מוצא בג' פנים שאדם מוכר שט"ח ולאחר שמכרו שוב אינו יכול למוחלו לא הוא ולא יורשו. אנפא קדמאה שאם הלך הלוקח בשעת קנייתו ללוה שמעון וא"ל אותו שטר שהיית חב לראובן כבר מכרו לי ורצוני ממך שתחזירהו על שמי והחזירו על שמו שוב אינו יכול למחלו ראובן כדגר' [שם פ"ו ע"א] אמר רב הונא בריה דרב יהושע אי פקח הוא מקרקיש ליה זוזי וכתיב ליה שטרא בשמיה. אנפא תנינא היכא שמכר לו ראובן ללוי או נתנו שט"ח זה במתנת שכ"מ שוב אינו יכול יורשו של ראובן למחלו לו לשמעון כדגר' [ב"ב קמ"ז ע"ב] ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכ"מ שאין היורש מוחל משום דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו. אנפא תליתאה אשה שיש לה שט"ח על אחרים ונשאת והכניסה אותו שט"ח לבעלה ורוצה למחול אותו אחר שנכנסה לאו כל כמינה כדגר' [כתובות פ"ה ע"ב] ומודה שמואל במכנסת שט"ח לבעלה שאינה יכולה למחול מפני שידו כידה. ומצינו לקצת גאונים שהשיבו מי שמוכר שט"ח במטלטלין שדנו בו דין חליפין ונקנה אותו שטר באותן חליפין ולא צריך למכתב כתב מכירה עליו ואין לסמוך על דבריהם דלא אמרינן להא מלתא אלא בכתיבה ומסירה. ועוד אתה מוצא שער זה בשטר דאי הוי שטר מכירה בשטרות של גוים והוא חתום ומקויים בדיניהם של גוים בדיינים מומחין שלהם הרי אנו דנין בו דין שטר וכשר חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ושטרי מתנות לא דנינן בהו כדגר' [גיטין י' ע"ב] כל השטרות העולים בערכאות גוים אע"פ שחותמיהם גוים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ומקשינן קא פסיק ותני ל"ש מכר ול"ש מתנה כשרים בשלמא מכר דכד יהב זוזי קמיהו קני ליה ושטר לראיה בעלמא ואי לאו דיהיב זוזי קמיהו ל"ה מרעי נפשיהו וכתבי שטרא אלא מתנה במאי קני ליה ומתרצינן אימא חוץ מכגיטי נשים דאף שטר מתנה הוה ליה כגיטי נשים ופסול.
